נדמה לי שאם יש נושא אחד שהישראלים אף פעם לא מוכנים לצחוק עליו זה המים. בכל שנה כשמתקרב החורף מוציאים מהבוידעם סרטים מפחידים מהעבר- שנוצרו כדי להזהיר את הישראלי הממוצע מהפשע שאין עליו מחילה (לא, לא העלמת מיסים) – בזבוז מים! לא משנה שרוב האנשים בימינו חוששים, כן, כן- חוששים! לשתות מים ישר מהברז, ומעדיפים להצטייד בכדים גדולים או קטנים או בבקבוקים עם מים המכילים מס ערך מוסף לא ידוע ועולים הרבה יותר מהמים בצינורות- בכל מקרה חשוב להזכיר לעם ישראל שנגמרו הימים שבהם כל מה שצריך היה להכות בסלע, או יותר טוב מזה לדבר אליו, ומיד יש מים בשפע לכל העדה וגם לבהמות, וגם המציאות המבורכת שבה כל מה שצריך כדי לתפוס אישה טובה זה רק להתפלל ולחכות לה ליד הבאר- גם לא ממש מצויה בימינו ויש כאלה שצריכים לשתות הרבה כוסות מים בבתי קפה או בתי-מלון עד שהם זוכים להשקות ביין את הבשערט שלהם.

משום כך מדי חורף בחורפו אנחנו נזכרים שוב שהנכס הכי חשוב בארץ ישראל זה לא כיפת-ברזל אלא מתקן דמוי כיפה שחוסך מי-ברז ושאזרחי ישראל צריכים להיות מודאגים מהקו האדום של הכינרת הרבה יותר מהקו האדום שראש-הממשלה נתניהו צייר באו"ם על פצצת הגרעין האיראנית.

ואני שואל: מדוע? למה צריך להפחיד אותנו כל שנה שלא התפללנו מספיק טוב בשמיני עצרת את תפילת הגשם ועלינו להכין לעצמנו ערכה לשבירת צום במקרה של הכרזת תענית ציבור בכל יום בו התחזית הבטיחה לנו גשם וקיבלנו יום שמש מייבש והרגשה שאפילו הגינה בשכונה- שחונה, כשלצערנו הרב נוכחנו לדעת בשאר עונות השנה חוץ מהחורף שיש לא עלינו והשם ישמרנו אסונות גדולים בהרבה ממחסור במים כמו למשל חיסרון קריטי בתשובה מוחצת לאלה שמייחלים לדאבוננו לא רק שיגמרו לנו המים אלא גם האוויר מסביבנו והאדמה תחת רגלינו, או לדוגמא העובדה שגם האנשים שאמורים להנהיג אותנו מודים בפה מלא שאין להם פיתרונות או מתגאים בכך שצעדיהם מוכתבים ונשלטים על ידי אחרים- שלא רק שיש להם מים בשפע- יש להם גם כסף כמו זבל ולכן הם יכולים לדשן את עצמם בעונג על חשבונם של אחרים.

ותרשו לי לספר לכם סיפור: לפני החורף שבחג שמיני עצרת האחרון נזכרתי באגדתא מעט משעשעת בגמרא במסכת סוכה המספרת על שני מינים (במובן של כופרים ולא ערבה או לולב) אחד שמו ששון והשני שמחה שמתווכחים מי יותר מוצלח וגדול- וכטיעון מנצח אמר שמחה לששון: יום אחד יעזבו אותך וימלאו בך מים שכתוב: ושאבתם מים בששון. משום מה ששון דווקא היה שמח ואמר לר' אבהו שבעולם הבא כולם ימלאו לו מים שכתוב: ושאבתם מים בששון, והשיב לו ר' אבהו שאם היה כתוב לששון- הוא צודק, אבל מכיוון שכתוב בששון- מעורו של הקרוי ששון יעשו מעין שק שנקרא נוד וימלאו מים.

ומהסיפור הזה אפשר בהחלט ללמוד שלמרות שהחורף מביא איתו אפרוריות נטולת חגים, אפשר לשם שינוי לקבל אותו באווירת ששון במקום בחרדה מאסון- במיוחד כשמבינים שהאחראי על הברז הבינלאומי הוא השם- משיב הרוח ומוריד הגשם!